החלטה בתיק ה"ת 18272-03-11 - פסקדין

1.         בפני בקשה להורות על שחרור תפוס, שנלקח ביום 05/10/10 מביתה של המבקשת 2, במהלך מעצרם של המבקש 1 ואחיו המבקש 3 (שהוא, בעלה של המבקשת 2) החשודים בביצוע עבירה של גניבה, מרמה והפרת אמונים. 

2.         הבקשה, הוגשה ביום 09/03/11 ללא ייצוג ע"י עו"ד. בבקשה נטען כי הציוד שנתפס דרוש למבקשת 2 לצורך ניהול עסקה ולפיכך, יש להורות על החזרתו. לצורך הדיון בבקשה נשכרו שירותיו של עו"ד דראי שטען כנגד התפיסה שאינה עוד כדין, מחמת אי הארכת תוקפו של צו התפיסה. לפיכך, ביקשו המבקשים להורות על החזרת הציוד למבקשת 2. בנוסף ניטען כי אין לפגוע בקניינם של המבקשים מחמת התארכות החקירה והטיפול בתיק ומבלי שהוגש כתב אישום כנגד מי מהם למרות חלוף פרק זמן ארוך מתחילת החקירה ומעצרם של המבקשים 1 ו-3 שהראשון מביניהם, שוחרר ממעצר וחזר לעבודתו במשטרה והשני, שוחרר גם הוא.

3.         המשיבה, הגישה את תגובתה לבקשה ביום 14/03/11 וטענה כי דין הבקשה להידחות בהעדר הוכחות בידי המבקשת 2 בדבר קניית הציוד אשר לטענתה, על פי חומר החקירה, הוא ציוד שבבעלות המשטרה.

            עוד נאמר בתגובה כי עם לאחר שתסתיים החקירה יועבר התיק לפרקליטות ואז "יחליט הפרקליט אם קיים צורך להאריך תוקף תפיסת המוצגים או השבתם למבקשים".

            הציוד, שנתפס בביתו של המבקש 1, הושב לו בהסכמת המשיבה לאור הודעתה ובהתאם להחלטתי שניתנה קודם לדיון. 

4.         בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 9.6.11 טענה נציגת המשיבה כי התפיסה הייתה כדין עובר למועד הגשת הבקשה ולאחריה שכן, טרם חלפו 6 חודשים מיום התפיסה. בפתח הדיון התבקשה הארכת תוקפו של הצו הואיל ועד למועד הדיון, חלפו 6 חודשים ממועד התפיסה. לדברי נציגת המשיבה, היא סברה כי יהא בידה לבקש את ההארכה בדיון ולפיכך, היא לא סברה כי ראוי ונכון לבקש זאת ממותב אחר, בשעה שהבקשה להחזרת התפוס תלויה ועומדת.

5.         בהתאם לסעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש - נוסח חדש) תשכ"ט - 1968 נקבע :

            32 (א) "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעשתה עבירה, או עומדים לעבור עבירה או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן בשכר בעד ביצוע עבירה או באמצעי לבצועה".

            התפיסה דנן, נעשתה מחמת חשד כי הציוד הוצא שלא כדין מרשות המשיבה בהעדר ראיות מספיקות לכאוריות לטענת המשיבה, להוכחת רכישת הציוד ע"י המבקשת. כך גם, נטען בדיון כי התפוס אמור לשמש כראיה בהליך המשפטי, לכשיוגש כתב אישום כנגד המשיבים 1 ו-3 או מי מהם. 

6.         מכתבי בי-דין עולה כי המשיבה, לא טרחה להגיש את בקשתה להארכת המועד להחזרת התפוס למרות שהיה עליה לעשות כן, בטרם חלוף 6 חודשים מיום התפיסה ובפרט כאשר טרם הוגש כתב אישום. במועד הגשת התגובה לבקשה לא היה אמנם צורך בהגשת בקשה להארכת תוקפו של צו לתפיסה אך ביני לביני, עד למועד הדיון היה על המשיבה לדאוג לכך לרבות באפשרות להגשתה במסגרת התיק שבפניי בהתקרב מועד פקיעת תוקף הצו.

7.         סעיף 35 לפקודה קובע:

            "אם תוך שישה חודשים מיום תפיסת החפץ ע"י המשטרה או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקחו; אך רשאי בית משפט שלום על פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע". לא נקבעה מגבלת זמן לפניה לבית המשפט ולא נקבעו קריטריונים, שידריכו את בית המשפט בהפעילו את שיקולי דעתו".

             על השיקולים להארכת תוקף נקבע: "מובן שבהפעלת שיקול הדעת השיפוטי על בית המשפט לתת דעתו לכל השיקולים הרלוונטיים, בין השאר, לטיב החפץ התפוס, לסוג העבירה שיש חשש כי עברו באותו חפץ, לנטל ההוכחה ולמידת ההוכחה הדרושה לצורך הכרעה בגורל התפוסים, לזכות בקניינות של הטוען לזכות בחפץ, לאינטרס הציבורי" (בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ. מדינת ישראל, פד"י נ"ד (2), 464,476).

             בנסיבות אלו, למרות מחדלה של המשיבה, אף שנאמר בתגובה כי עשויה להיות מוגשת בקשה, משהתבקשה בדיון הארכת תוקף של צו התפיסה אך זאת מבלי שהיה בידי המשיבה להודיע על השלב בו נתונה החקירה ולוח זמנים לקבלת החלטה על גורלה, אני מורה על הארכת צו התפיסה רק עד ליום 10.7.11 .   

8.         זאת אני קובעת הואיל ואין לכאורה בידי המבקשת 2 ראיות מספיקות בשלב זה , בקבלות או בכל אסמכתא אחרת, על רכישת הציוד שנתפס אצלה (להלן-"הציוד") ולאור הצורך בהצגת הציוד במסגרת הבאת הראיות ע"י המשיבה,אם וככל שיוגש כתב אישום, לצורך זיהויו ע"י העדים מטעם המשיבה, יש בסיס לצורך בתפיסה.

9.        יחד עם זאת, אין לפגוע פגיעה בלתי מידתית בזכותה של המבקשת 1 , כל עוד לא הוחלט על הגשת כתב אישום ולאור התארכות החקירה וגיבוש החלטה בדבר העמדה לדין בקשר לציוד שנתפס. הוכח, כי הציוד נחוץ למבקשת 2 , שאינה חשודה בביצוע עבירה, לצורך ניהול עסקה ועל הדחיפות בהחזרתו ניתן ללמוד מפנייתה בבקשה להורות על החזרתו, עוד בטרם חלוף המועד לפקיעת תוקפו של הצו.

              יש למצוא על כן איזון בין צרכיה של המבקשת 2 והוצאותיה לשכירת ציוד חילופי בגין התפיסה ובין, האינטרס הציבורי בניהול ההליך הפלילי מבלי שייפגע בשל החזרת התפוס, אם יוגש כתב אישום.

             על כך מצינו בבש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל , תקדין-על 98(1) 1998, עמ' 139: "בית משפט זה הביע דעתו בעבר כי שלילת רכוש תפוס מבעליו בשלב הביניים שמתחילת הליך הפלילי ועד לסיומו הינו צעד דרסטי שראוי למנעו במידת האפשר , בשוללו מהזכאי לו את ההנאה מזכות הקנין , לעיתים לתקופה ארוכה, בטרם התבררו מכלול העובדות הצריכות לענין. מכאן, הגישה הרווחת היא כי כאשר עומדת זכות הקנין כזכות יסוד מצד אחד ומצד שני ניתן לעשות שימוש באמצעים חלופיים שונים על מנת להבטיח את מימוש תכלית החילוט בעתיד - ראוי לנקוט אמצעים אלה ככל הניתן כחלופות לתפיסה והחזקה של רכוש בטרם הרשעה".

             נכונים הדברים מקל וחומר, כאשר טרם התקבלה החלטה על העמדה לדין למרות חלוף זמן ארוך ממועד החקירה הסמויה והגלויה ובשים לב להיעדר חשד כנגד המבקשת 2 למעורבותה בביצוע העבירה לכאורה.